אם אתם מתגוררים בישראל, מחזיקים באזרחות אמריקאית, משקיעים בחברות אמריקאיות או מקבלים דיבידנדים בעסקאות חוצות גבול בין ארצות הברית לישראל, חשוב לדעת שהטיפול המיסויי אינו תמיד פשוט. במקרים רבים מעורבות בכך שתי מדינות: המדינה שבה נמצא משלם הדיבידנד והמדינה שבה המשקיע נחשב לתושב לצורכי מס. עם ייעוץ מקצועי נכון, ניתן לצמצם משמעותית את נטל המס ולהימנע מטעויות שעולות ביוקר.
אמנת המס בין ארצות הברית לישראל יכולה להפחית את שיעור ניכוי המס במקור בנסיבות המתאימות, אך הזכאות לכך תלויה במספר גורמים, כמו זהות מקבל הדיבידנד, האופן שבו ההשקעה מוחזקת, וכן בשאלה האם טופסי ה-IRS הוגשו במועד ובצורה תקינה.
אצל משקיעים רבים הסוגייה הזאת עשויה להיות רלוונטית. למשל:
- תושב ישראלי שמחזיק מניות בחברה אמריקאית ציבורית באמצעות ברוקר ומקבל דיבידנדים רבעוניים מהחברה.
- אזרח אמריקאי שמתגורר בישראל ומשקיע גם בחברות ישראליות וגם בחברות אמריקאיות, המחלקות לו דיבידנד, ובמקביל ממשיך להגיש דוחות מס בארצות הברית.
- חברה ישראלית המחזיקה מניות בחברת בת אמריקאית ממנה היא מקבלת דיבידנד.
בכל אחד מהמקרים האלה יש לבחון בזהירות את מיסוי הדיבידנד, משום שהתשובה עשויה להשתנות בהתאם למעמד של המשקיע ולמבנה ההשקעה.
מתי דיבידנדים יכולים להיות חייבים במס בשתי המדינות?
ככלל, דיבידנדים חוצי גבול עשויים להיות חייבים במס ביותר ממדינה אחת. לדוגמה, דיבידנד המשולם על ידי חברה אמריקאית לתושב ישראל עשוי להיות כפוף לניכוי מס במקור בארצות הברית, ובמקביל יש צורך לדווח עליו גם בישראל. אותו עיקרון יכול לחול גם בכיוון ההפוך.
אין פירוש הדבר בהכרח שאותה הכנסה תחויב במס פעמיים במלוא היקפה, שכן הקלה לפי אמנה, זיכוי בגין מס זר ו/או כללי מס מקומיים עשויים להפחית את נטל המס הכולל. עם זאת, משקיעים לא צריכים להניח שהמיסוי חל רק במדינה שבה הדיבידנד משולם.
ניקח כדוגמה משקיע יחיד תושב ישראל, שמחזיק במניות של חברה אמריקאית ומקבל ממנה דיבידנד. ככלל, ארצות הברית מנכה מס בעת תשלום הדיבידנד. במקביל, ישראל רואה בדרך כלל באותו דיבידנד חלק מהכנסתו החייבת של המשקיע. השאלה אם המשקיע יוכל ליהנות מהטבות האמנה, או לקזז חלק מן המס הזר ששולם בארה"ב כנגד חבות המס הישראלית היא שאלה תלוית עובדות ונסיבות קונקרטיות.
שיעורי ניכוי המס במקור לפי האמנה: 25% ככלל
אחד ההיבטים המעשיים החשובים ביותר של האמנה הוא ההגבלה על שיעור ניכוי המס במקור שמטילה המדינה המשלמת את הדיבידנד. האמנה מאפשרת למדינת המקור למסות את הדיבידנד, אך מגבילה את שיעור המס במקרים מתאימים.
עבור משקיעים פרטיים רבים ובמקרים רבים של החזקות חוצות גבול רגילות, שיעור האמנה המרכזי הוא 25% מן הדיבידנד ברוטו. הדבר חשוב משום שאלמלא הוראות האמנה, משלם אמריקאי עשוי לנכות מס בשיעור ברירת מחדל של 30%. לאורך זמן, ההבדל הזה עשוי להיות משמעותי, במיוחד עבור משקיעים שמקבלים הכנסות דיבידנד שוטפות ממניות אמריקאיות או מהחזקות בחברות פרטיות.
לדוגמה, אם תושב ישראל משקיע ישירות במניות של חברה אמריקאית והאמנה חלה, הדיבידנד יהיה כפוף לעיתים קרובות לניכוי מס במקור בארצות הברית בשיעור של עד 25% במקום 30%. אולם, בכך לא מסתיים הניתוח, משום שייתכן שעדיין יהיה צורך לדווח על ההכנסה בישראל.
סיטואציה | תנאים | שיעור ניכוי מס |
ללא הטבת אמנה | – | 30% |
יחיד/ישות – עם הטבת אמנה | החזקה כללית | 25% |
חברה – עם הטבת אמנה | החזקת 10%+ + תנאי אמנה | 12.5% |
מתי עשוי לחול שיעור של 12.5%?
בנסיבות מסוימות, האמנה קובעת שיעור מופחת של ניכוי מס במקור בגובה של 12.5%. שיעור זה מיועד לחברות בלבד, לא למשקיעים פרטיים.
אחד התנאים החשובים הוא שיעור ההחזקה. התאגיד המקבל חייב לעמוד בדרישת הסף של האמנה ביחס להחזקת המניות, לרבות תקופת ההחזקה הנדרשת. כדי להיות זכאי לשיעור ניכוי מס במקור מופחת של 12.5% בחלוקת דיבידנד, על החברה מקבלת הדיבידנד להחזיק לפחות 10% ממניות החברה המחלקת. וזאת, מתחילת שנת המס שבה משולם הדיבידנד, ולאורך כל שנת המס שקדמה לה (ככל שיש כזו) ועד למועד התשלום בפועל.
תנאי נוסף נוגע לאופי ההכנסה של החברה המשלמת. השיעור המופחת לחברות לא נועד למבנים שבהם חלק גדול מדי מהכנסות החברה המשלמת הוא הכנסה פסיבית, כגון ריבית או דיבידנדים, בכפוף לחריגים הקבועים באמנה. זו אחת הסיבות לכך ששיעור של 12.5% רלוונטי בדרך כלל יותר לקבוצות פעילות מאשר למבני החזקה פסיביים בלבד.
למשל, אם חברה ישראלית מחזיקה נתח מהותי של 10% ומעלה בחברת בת אמריקאית שמנהלת פעילות עסקית פעילה, ותנאי האמנה מתקיימים, ייתכן שהחברה תוכל לטעון לזכאות לשיעור ניכוי מס במקור של 12.5% על דיבידנדים מחברת הבת האמריקאית. לעומת זאת, אם יחיד ישראלי מחזיק במניות סחירות של חברה אמריקאית באמצעות חשבון השקעות אישי, נקודת המוצא לדיון תהיה בדרך כלל תקרת האמנה של 25% ולא 12.5%.
חריג חשוב: סוגיות של מוסד קבע
שיעורי ניכוי המס המופחתים לפי האמנה לא תמיד יחולו. למשל, אם ההחזקה במניות קשורה בפועל למוסד קבע או למקום עסקים קבוע שיש למקבל במדינה האחרת, במקרה כזה, סיווג הדיבידנד עשוי להשתנות ולא בהכרח לטובת הנישום. ההכנסה עלולה להיכנס תחת כללי רווחי עסקים, שיטת מיסוי שונה מזו של דיבידנד רגיל.
הנושא הזה חשוב במיוחד לעסקים שפועלים מעבר לגבולות באמצעות סניף או נוכחות חייבת במס אחרת, ולא באמצעות חברה מקומית נפרדת. לדוגמה, אם חברה ישראלית פועלת בארצות הברית באמצעות סניף אמריקאי, והמניות הרלוונטיות קשורות לאותו סניף, ייתכן שהחברה לא תוכל להסתמך על שיעורי ניכוי המס הרגילים לפי האמנה לגבי דיבידנדים פסיביים. במקום זאת, ייתכן שיהיה צורך לנתח את ההכנסה לפי הכללים החלים על רווחי עסקים ועל מוסד קבע.
למה טופסי W-8 ו-W-9 חשובים?
בפועל, השגת תוצאת ניכוי המס הנכונה תלויה לעיתים לא רק בניתוח המשפטי, אלא גם בהגשת הטופס הנכון ל-IRS.
כאשר אדם שאינו אמריקאי מבקש לטעון להטבות אמנה ביחס לדיבידנדים ממקור אמריקאי, הטופס הרלוונטי יהיה לעיתים קרובות טופס W-8BEN ליחיד או טופס W-8BEN-E לישות. טפסים אלה משמשים לאישור מעמד זר, ובמקרים המתאימים גם לצורך טענה להטבות אמנה. בהיעדר מסמכים תקפים, משלם אמריקאי עשוי לנכות מס בשיעור ברירת המחדל של 30%, גם אם האמנה מאפשרת שיעור ניכוי מס במקור נמוך יותר.
אולם בדיוק כאן נישומים רבים טועים. אזרחי ארצות הברית, מחזיקי גרין קארד ואנשים אחרים הנחשבים ל-U.S. persons בהתאם לחוק האמריקאי, אינם אמורים להגיש טופס W-8 כדי לטעון למעמד זר. בדרך כלל מצופה מהם למסור טופס W-9. הנקודה הזו קריטית עבור אמריקאים המתגוררים בישראל, בעלי אזרחות כפולה, וכל מי שעשוי להיחשב כתושב ארה"ב.
מי מגיש | הטופס המתאים |
יחיד שאינו U.S. person | W-8BEN |
תאגיד שאינו אמריקאי | W-8BEN-E |
U.S. person (אזרח אמריקאי, גרין קארד וכו') | W-9 |
דוגמאות ליישום השימוש הנכון בטפסים
דוגמה שכיחה היא אזרח אמריקאי שמתגורר בישראל במשך שנים ונחשב לתושב ישראל לצורכי מס. מנקודת מבט ישראלית, אותו אדם עשוי לראות את עצמו באופן טבעי כ"ישראלי", אך לצורכי מס בארה"ב הוא עדיין נחשב בדרך כלל ל-U.S person, ולכן בדרך כלל ימסור טופס W-9 ולא טופס W-8BEN. הגשת הטופס הלא נכון עלולה להוביל לניכוי מס שגוי, לבעיות ציות ולהסתבכויות מיותרות מול ברוקרים או מוסדות פיננסיים.
באופן דומה, תושב ישראל שאינו אזרח אמריקאי, אינו מחזיק בגרין קארד ואינו נחשב בדרך אחרת ל-U.S person, יוכל לעיתים להשתמש בטופס W-8BEN כדי לתמוך בניכוי מס במקור לפי האמנה על דיבידנדים ממקור אמריקאי. חברה ישראלית שמקבלת תשלומים ממקור אמריקאי עשויה להידרש לבחון את טופס W-8BEN-E (המתאים לתאגידים), אך לפני ההגשה יש לבדוק בקפידה את סיווג הישות ואת הזכאות לפי האמנה, במיוחד במבנים תאגידיים מורכבים יותר.
TaxLink – הסיפור שלנו
TaxLink היא פירמה של רואי חשבון עם צוות אנשי מקצוע המתמחים במיסוי ישראלי ובמיסוי אמריקאי. הניסיון המעשי שלנו בעבודה מול ה-IRS ומול רשות המסים בישראל, יחד עם היכרות עמוקה עם הממשק בין שתי המערכות, מאפשרים לנו לבנות פתרון שמותאם למקרה שלכם מקצה לקצה.
רוב הלקוחות שפונים אלינו עושים זאת כי הם נדרשים להגיש דיווח בארה"ב – בין אם מדובר בדוח 1040, דיווחי FATCA, דיווחי FBAR, או השקעה/נכס נדל"ן בארה"ב. אנחנו מנהלים את התהליך כמכלול אחד, כדי לצמצם טעויות, להפחית כפילויות ולסייע למנוע כפל מס – הכול במסגרת הדין והאמנה בין ישראל לארה"ב ובהתאם לנסיבות הספציפיות שלכם.
שאלות ומידע רלוונטי
האם בדרך כלל ניתן לצמצם כפל מס על הכנסות מדיבידנד?
לעיתים קרובות, כן. הכנסות מדיבידנדים חוצי גבול עשויות להיות חייבות במס בשתי המדינות, אך לעיתים ניתן לצמצם את הנטל הכולל באמצעות מגבלות ניכוי מס במקור לפי האמנה, זיכוי בגין מס זר ודיווח נכון במדינת התושבות.
מהו שיעור ניכוי המס המרבי על דיבידנדים לפי אמנת המס בין ארצות הברית לישראל?
במקרים רבים, האמנה מגבילה את ניכוי המס במקור במדינת המקור ל-25% מסכום הדיבידנד ברוטו. שיעור מופחת של 12.5% עשוי לחול כאשר מקבל הדיבידנד הוא חברה המחזיקה לפחות 10% מהון החברה המשלמת, בכפוף לעמידה ביתר התנאים המצוינים באמנה.
האם תושבי ישראל תמיד מגישים טופס W-8 כדי לטעון לשיעור המס לפי האמנה?
לא. יחיד שאינו אזרח אמריקאי ואיננו מוגדר כ U.S. person-יוכל לעיתים להשתמש בטופס W-8BEN וישות שאינה אמריקאית תוכל לעיתים להשתמש בטופסW-8BEN-E , אך U.S. persons מוסרים בדרך כלל טופס W-9. לכן, תושבי ישראל שהם גם אזרחי ארצות הברית, מחזיקי גרין קארד, או מי שנחשבים בדרך אחרת ל-U.S persons, צריכים לוודא את מעמדם לפני שהם מגישים מסמך כלשהו לבנק, לברוקר או למשלם.
מה קורה כאשר לאדם יש זיקות גם לישראל וגם לארצות הברית?
מצבים של זיקה לשתי המדינות הם עניין שכיח. אזרחות אמריקאית, גרין קארד, מספר ימי השהייה בארצות הברית וכללי התושבות בישראל – כל אלה עשויים להיות רלוונטיים. האמנה כוללת כללי שובר שוויון למצבים מסוימים של כפל תושבות, אך הם אינם מבטלים אוטומטית את כלל חובות הדיווח בארצות הברית. כל מי שיש לו זיקות מהותיות לשתי המדינות צריך לבחון בזהירות את מעמדו לפני שהוא מסתמך על הוראות האמנה או מגיש טופסי W-8 או W-9.
